החלטתם להיפרד? עכשיו רק צריך ללמוד לעשות את זה נכון...

בין רבע לשליש מהזוגות החיים יחד בוחרים להיפרד. פרידה או גירושין הופכים להיות תופעה מוכרת ומקובלת משנה לשנה, ויש לכך סיבות רבות, ביניהן גידול בעצמאות הכלכלית של נשים, ובכמיהה של שני בני הזוג לחיות חיים טובים ככל האפשר מבלי להתפשר. רוב הנפרדים הם הורים לילדים, ומכאן שהפרידה הופכת למורכבת יותר וכוללת בתוכה גם נפשות אחרות שיש להתחשב בהן. בנוסף, הנפשות הללו, כלומר הילדים, יקבעו את הקשר הנצחי בין שני ההורים, לטוב וגם לרע. ועל הילדים יש להתעכב. מאז מאסלו ברור לכל כי הצורך הבסיסי של כל אדם, מעבר לצרכי הביגוד – מזון – מקלט, הוא צורך בביטחון אישי ובשייכות. אצל ילדים, הביטחון נובע בעיקרו מתחושת היציבות. כשיש לי יציבות, כשאני יודע מה הולך לקרות – אני מרגיש בטוח ו"פנוי" רגשית ללמוד, לשחק, להכיר וכן הלאה. בדיוק מאותה סיבה, כשילד מאבד את היציבות, הוא מאבד את תחושת הביטחון, והופך מיידית ל"לא פנוי" - לא פנוי רגשית ללמידה, למשחק, להתנסות... למעשה, הילד נמצא במצב חרדה שטמון בה הניסיון לגלות מה הולך לקרות, דבר שעלול לשבש אצלו את כל המערכות ולהתבטא בשינויים בהתנהגות (הסתגרות, אלימות, התקפי זעם, פריצת גבולות ועוד).

לכן כל כך חשוב, גם כשנפרדים, להמשיך לשדר יציבות וביטחון. איך עושים את זה? על ידי שמירה על מספר כללים חשובים: 1. לומר אמירות מוחלטות ילדים מרגישים ה-כ-ל. הם מרגישים כשההורים לא מסתדרים ביניהם ומרגישים שמשהו עומד לקרות. על מנת להחזיר להם את תחושת היציבות, יש לומר להם ב ד י ו ק מה עומד לקרות, ואם אפשר גם מתי זה יקרה.

2. להכיל את העצב שלהם על המשבר אין ספק שהילדים יהיו עצובים. גם אם המצב בבית היה בלתי נסבל בעיניכם, הילדים עצובים על אובדן המוכר והידוע ובשל החשש מהלא נודע. הנטייה הטבעית שלנו היא מיד לנחם את הילדים ולמלא את החלל במילים – לא נורא, לא צריך לבכות, יהיה טוב וכדומה, אולם כדאי פשוט לתת להם לבכות. להוציא את העצב החוצה, לשבת וללטף אותם, להכיל אותם באופן פיזי ולתת לגיטימציה לרגשות הגואים בהם. ההכלה הזאת מעניקה ביטחון, והביטחון מייצר יציבות.

3. להיות פנויים לשאלות בתוך ה"שיחה" או לאחריה, יש ילדים שירצו לשאול, לבדוק ולברר. עלינו להתפנות, פיזית ורגשית, עבורם, על מנת לספק להם מידע (קצר ותמציתי, בהתאם לגיל). ידע הוא כוח, ככל שהם ידעו יותר – הם יחושו יותר בשליטה, ושליטה בנעשה משמעה יציבות וביטחון.

4. לשדר 'יכולת ניהול' אחד הדברים המשמעותיים ביותר לילדים, בתהליך פרידה או בכלל, זה לראות את ההורים שלהם חזקים, יודעים, מנווטים, מנהלים... קצת כמו טייס במטוס. הוא יודע מה לעשות עם הציפור הענקית הזאת שלנו איך מושג איך לתפעל, ומאחר שהוא רגוע ומשדר נינוחות – אנחנו פנויים רגשית לעבור את הטיסה בהצלחה וללא חרדה. כמו הטייס, גם עלינו לפעול כך – בטוחים, נחושים, נינוחים, על מנת לשדר לילד שאנחנו יודעים טוב מאוד מה אנחנו עושים, כדי שהוא יסמוך עלינו ולא יפתח חשש או חרדה.

הכללים האלה מצריכים אתכם, בני הזוג, ליישר ביניכם קו לשיתוף פעולה בימים שלאחר הפרדה – מי יגור היכן, איך ייראו המפגשים עם הילדים, באילו ימים, מה קורה עם הציוד המשותף, עם חיית המחמד, עם הבית, עם החוגים, מי אחראי על מה וכן הלאה. אלה יכולות להיות החלטות זמניות, כמובן, אבל הן אמורות להיאמר לילדים ולספק להם את תחושת היציבות והביטחון שימנעו מהם לצלול לחרדה מהלא נודע. ויש לעשות זאת בזריזות יחסית, מאחר שכאמור – לילדים סנסורים רגישים מאוד, וכבר כשאתם מתחילים לחשוב על פרידה, הם מרגישים שמשהו קורה ומפתחים לעצמם תסריטים דמיוניים בנוגע למצב, תסריטים עליהם אין לכם שליטה. אז הקדימו להסדיר ביניכם את דרכי הפעולה, על מנת לבשר לילדים את הבשורה כשהיא כוללת גם את כל הדברים שהולכים לקרות בעקבותיה.

פרידה אינה דבר קל כלל ועיקר, אולם אם עושים אותה נכון, לפחות מהפריזמה של הילדים, אפשר למנוע מהם תופעות לוואי רבות, וכך לסייע להם לצלוח את המשבר במהירות ולהסתגל לשגרה חדשה בקלות. במידה בה אינכם מצליחים להגיע לעמק השווה או לייצר עבור ילדיכם קרקע בטוחה לצליחת המשבר, מוטב להיעזר באיש מקצוע חיצוני. בהצלחה!

עפרה שפר-ברוש מנחת הורים ועורכת ספרים, מתמחה בייעוץ לפני מעברים ושינויים גדולים